הפוסט האם המוח קובע את המשקל שלנו? הופיע לראשונה ב-My BMI - מחשבון BMI - בדיקת מדד מסת הגוף.

הפוסט מחלת ההשמנה- יש סטיגמות ויש עובדות הופיע לראשונה ב-My BMI - מחשבון BMI - בדיקת מדד מסת הגוף.

ירידה במשקל היא לא רק עניין של "לאכול פחות ולזוז יותר" – זוהי תפיסה מיושנת שמתעלמת מהמורכבות האמיתית של השמנה. מחקרים מראים שהגנטיקה לבדה אחראית ל-40-70% מהסיכון להשמנה, ולצידה משפיעים גורמים פסיכולוגיים כמו מתח ומשברי חיים, וגורמים סביבתיים. השמנה מעלה את הסיכון למחלות כרוניות כמו סוכרת סוג 2, מחלות לב וסוגי סרטן מסוימים, ופוגעת גם בבריאות הנפשית בשל סטיגמות חברתיות. חשוב להבין – השמנה היא מחלה כרונית מורכבת הדורשת טיפול רב-תחומי, ולא תוצאה של עצלות או חוסר

הפוסט השמנה היא מחלה כרונית, לא בחירה באורח חיים הופיע לראשונה ב-My BMI - מחשבון BMI - בדיקת מדד מסת הגוף.

הפוסט הכול נשאר במשפחה: כ-40%-70% ממשקל הגוף תלויים בגנטיקה הופיע לראשונה ב-My BMI - מחשבון BMI - בדיקת מדד מסת הגוף.

לכולנו יש טריגרים שמעוררים אותנו לאכילה רגשית. המושג המדעי הוא – הדוניזם. כלומר, אכילה שנעשית לא מתוך רעב, אלא מתוך צורך רגשי, מנחם. אנחנו מנשנשים גלידה, שוקולד, צ'יפס ולפעמים מנה נוספת של פסטה, או משולש של פיצה.

כל אחד ואחת מאיתנו זקוקים לנחמה: במצבי מתח, חרדה, בעקבות אירועים אלימים או איום קיומי, כפי שעובר על מדינה שלמה בחודשים האחרונים. אבל לפעמים אנחנו אוכלים מתוך שמחה: כשיוצאים עם חברים למסעדה, בארוחת חג, באירועים. עם יד על הבטן: מי מאיתנו לא אוכל יותר מחוץ לבית? טועם מכל הקינוחים שעל הבופה? ממלא את הבית בחטיפים, "לילדים", אבל מכרסם אותם בעצמו ברגעים כאלה ואחרים?

מה בין אכילה רגשית והשמנה?

כולנו מוצפים בגירויים, אוכל זמין בשפע, פרסומות שמגרות את בלוטות הרוק, ותוכניות אוכל שמעוררות את הדמיון. כשהמצבים הרגשיים הללו פוגשים אפשרויות בלתי נגמרות של אוכל – קשה מאד להתמודד. למה יש כאילו שלא יוותרו על פרוסת עוגה נוספת ואחרים יסתפקו בביס או יוותרו?

התשובה המדעית, המבוססת על מחקרים, מסמנת שינוי בגישה שלנו להשמנה: ההבדלים ביננו נגרמים בגלל הגנטיקה שלנו, ואותה – לא ניתן לשנות. אבל יש לנו כלים רבים שיסייעו לנו להתמודד איתה.

"פעמים רבות, נטייה גנטית להשמנה מתחברת לנטייה למלא את הבית בממתקים, כלומר, ליצור סביבה שמעודדת את ההשמנה", מסבירה ד"ר בתיה קורנבוים, מומחית ברפואת המשפחה, טיפול אישי בהשמנה ובמניעתה וחברת ועד בחברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנה. "כיום אנחנו כבר לא אומרים למטופלים "להילחם בהשמנה", לא מתייחסים אליה כאל "אויב", כדבר שלילי, אלא מבינים ומסבירים שהשמנה היא כשל ביולוגי שבין היתר מייצר קושי התנהגותי. ביולוגיה והרגלים כרוכים זה בזה, ואפשר לשפר את ההתמודדות איתם".

"בדרך כלל, אנשים רזים נוטים לאכול פחות כשהם בסטרס", מאשרת ד"ר רקפת בכרך, מומחית ברפואת משפחה, חברת הועד בחברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנת יתר, "ואילו אנשים עם עודף משקל, שתאי השומן בגופם גדולים יותר עוד מילדותם, נוטים לאכול יותר. המלחמה כופה שינויים רבים ובפרט רגשיים ואנשים רבים בתקופה האחרונה עלו במשקל, הפסיקו לבצע פעילות גופנית, הפסיקו לקחת תרופות ויצאו מאיזון".

בעבר הלא רחוק נהגו לומר ש"שמנים הם אנשים מאושרים ושמחים", אבל האמת שונה בתכלית:

לרוב, אנשים שהתמודדו עם עודף משקל או עם השמנת יתר נחשבו כ"עצלנים" או "חסרי כוח רצון" ולא אחת "זכו" ללעג, לפגיעה פיזית ואפילו ליחס מפלה בקבלה לעבודה, בקידום בעבודה, בקבלת טיפול הרפואי וכדומה.

ד"ר בכרך: "גם אם נדמה לנו שיש  אנשים הנושאים את ההשמנה שלהם בגאון, המציאות היא אחרת: מרבית הא.נשים המתמודדים עם השמנה ועודף משקל שואפים ושואפות לרדת במשקל ולשמור על הירידה. זו השאיפה שהתרבות שלנו מכתיבה. במילים אחרות: הם.ן אולי נראים.ות שמחים.ות כלפי חוץ, אבל הם מתמודדים עם מחלות נלוות, סטיגמות, תדמית, אפליה, שמשפיעות עליהם מבחינה חברתית, לעתים אפילו על הקידום בעבודה. אז אי אפשר להגיד שאנשים שמתמודדים עם השמנה שמחים יותר. בתוכם הם רוצים לרדת במשקל ולשמור על משקל תקין".

להבין מהי אכילה רגשית, ומהם הטריגרים

אכילה רגשית היא מצב בו אוכל מספק נחמה להתמודדות עם רגשות שליליים, כגון מתח, כעס, פחד, שעמום, עצב ובדידות. כלומר, מדובר באכילה שאינה נגרמת מרעב אלא מצרכים רגשיים. מרבית המתמודדים עם השמנה יודעים ומודעים לאכילה רגשית, אבל לפעמים זה לא מספיק, וצריך להבין גם את הסיבות והגורמים, מהן החולשות שצריך להבין ולהכיר. "כשמטופל יודע עם מה הוא מתמודד, כשהוא מזהה מצבים בהם אוכלים יותר, מהן נקודות התורפה שלו, אפשר לנסות למנוע ולהתגבר על ההרגל. יש מי שמצליחים להתמודד , בתמיכה של דיאטנית, רופא, פסיכולוגית. חשוב לזכור שישנן גם תרופות שמסייעות למטופלים שמתאימים לכך להתמודד גם עם הרגלי אכילה גרועים שנובעים מצורך נפשי", מעידה ד"ר קורנבוים.

איך ניתן להתמודד עם טריגרים לאכילה רגשית?

להלן כמה טיפים שעשויים לסייע בהתמודדות עם אכילה רגשית, אך חשוב להדגיש: אם ניסיתם אפשרויות לעזרה עצמית אך עדיין אינכם מצליחים לשלוט באכילה רגשית, כדאי לשקול טיפול בתחום הרגשי התנהגותי.

פעילות גופנית:"כדאי לזכור, שהליכה של שעה בקושי שורפת משולש פיצה, אבל יש בה תועלות רבות ולא רק שריפת קלוריות", מדגישה ד"ר קורנבוים. "פעילות גופנית מכניסה ל"מוד" אחר, משחררת אנדורפינים, משפרת דיכאון, ומפחיתה את הרצון לאכול.  לא חייבים חדר כושר או ריצה, כל פעילות יכולה להתאים: עבודה בגינה, טיול בפארק. כל מה שעוזר לאוורר את הראש ולהפחית מתח". כל פעילות גופנית שמשמחת אותנו טובה: ריקודי עם למשל, כדורסל או כדורגל וכו'. למי שקשה להתחיל, מומלץ לאמץ כלב ולצאת אתו לטיולים כל יום.

לנהל יומן אכילה: "אני מסבירה למטופלים כיצד למפות את הרגעים בהם יש להם צורך באכילה מנחמת, לאתר מהם הזמנים הקשים בהם "נזרקים" לאכילה. זה עוזר לא ליפול באותם רגעים קשים", מסביר ד"ר קורנבוים.

לוותר על קינוחים: "זו תרבות מערבית קלוקלת, לא חייבים מתוק בסוף האוכל. אם אוכלים סטייק עסיסי או סלט טעים – כדאי ליהנות מהם עד הסוף ולא לקלקל את הטעם עם אכילת מתוק בסוף ארוחה", מדגישה ד"ר קורנבוים.

שתיית מים: לא רק שהיא חוסכת את הקלוריות והסוכר שיש במשקאות ממותקים, היא יכולה להרגיע ולמנוע אכילה רגשית.

התעסקות עם אוכל: אם חייבים לנשנש, עדיף לחתוך ירקות. "זו גם התעסקות באוכל, אבל שאיננו משמין ושהוא בריא יותר", מדגישה ד"ר בכרך.

להימנע ממצבי רעב: לאכול ארוחות מסודרות, כדי לא לגרום למצב שבו בסוף היום אוכלים מנה כפולה.

לאכול לאט:"לוקח לגוף דקות ארוכות כדי לזהות את תחושת השובע. לכן, כשאוכלים לאט לא נזקקים למנה נוספת אחרי כמה דקות, משום שתחושת השובע עדיין לא הופיעה", מסבירה ד"ר בכרך.

לאכול מצלחות קטנות: כדי להימנע מהעמסת יתר על הצלחת.

להוציא חטיפים וממתקים מהבית: "אם כבר חייבים לאכול משהו טעים, כדאי להעדיף פרי, שעל אף שגם הוא מכיל סוכר – זהו סוכר בריא יותר לגוף ומסייע לשינוי הרגלי האכילה", טוענת ד"ר בכרך.

טיפול פסיכותרפי: שילוב כלים מעולם הרגשי התנהגותי עשויים לסייע בהתמודדות עם דחפי אכילה רגשית.

להיעזר בתרופות: הן לא פתרון קסם, אבל עשויות לתת סיוע נוסף בהתמודדות עם מחלת ההשמנה בקרב מבוגרים. כמו כן, חשוב להבין כי מאחר שמדובר בטיפול תרופתי למחלה כרונית יש להקפיד על מעקב רפואי ולהקפיד על המשך הטיפול התרופתי, בהתאם להנחיות הרופא.ה.

לא להישקל: המשקל לא באמת מעיד על השמנה או אי השמנה. אבל אם מרגישים שהבגד לוחץ, או "נעשה קטן מדי", זה בהחלט סימן שמשהו השתנה במשקל.  אני לא מסכימה עם ההמלצה הזו. אולי לא להישקל בכפייתיות כל יום אבל לדעתי חשוב להישקל כדי לשמור על מצב קיים. זה מאוד תלוי בבן אדם, מה מתאים לו ולא מלחיץ אותו. חשוב להישקל. כשהבגדים לא נסגרים זה כבר מאוחר מדי בד"כ.

להחזיר את הגוף לאיזון: "הגוף שלנו מנוהל על ידי השעון הביולוגי, הצירקדיאני, שמסתנכרן עם שעות האור והחושך באופן אוטומטי", מסבירה ד"ר קורנבוים, "כשעובדים במשמרות, או הולכים באופן קבוע לישון מאוחר בלילה, תזמון המערכות בגוף משתבש. לכן חשוב להסדיר ולהתאים את לוחות הזמנים. שיבוש מטבולי גורם להשמנה, חד משמעית".

הנחיות לשינוי הרגלים נותנות תחושת כוח, כלים וביטחון, וזה מה שמעודד מוטיבציה. את סט הכלים כדאי לסגל בהדרגה, כל שבוע, שינוי נוסף. ולזכור, שמעידות תמיד תהיינה , אבל אפשר לפתח אסטרטגיות איך להתמודד ולהפחית את האכילה הרגשית ב-80%, וזה מצוין, כי לשאוף ל-100% זה לא ריאלי, חשוב יותר להקטין את הכמויות ואת המעידות", מוסיפה ד"ר קורנבוים.

"כדאי לזכור תמיד, השמנה היא כשל ביולוגי ולכן איננה כרוכה באשמה, אבל צריך לקחת עליה אחריות",  מסכמת ד"ר בכרך.

מוגש כשירות לציבור. בחסות חברת נובו נורדיסק.

המידע אינו מהווה ייעוץ רפואי.

במידה ויש שאלות נוספות לגבי מחלת ההשמנה יש לפנות לרופא המטפל

הפוסט מלחץ ועד אושר: הטריגרים שמשפיעים על ההשמנה שלנו הופיע לראשונה ב-My BMI - מחשבון BMI - בדיקת מדד מסת הגוף.

כל מי שהתמודד אי פעם עם ירידה במשקל, מכיר את התופעה: כמה חודשים אחרי ההצלחה, כבירה ככל שתהיה, הספרות על גבי המשקל מתחילות לעלות. במקרים אחרים, הירידה נעצרת. הבגדים החדשים שנרכשו בשמחה גדולה שוב אינם מתאימים. תחושת התסכול, האשמה והכישלון כבר מתחילים להדהד ולהשפיע. מן לולאה אינסופית שעלולה לפגוע בהמשך התהליך באופן בלתי מוצדק.

"הטיפול בהשמנה מכוון ל-3 מטרות", מסביר פרופ' דרור דיקר, יו"ר החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנה מנהל המרכז הרב תחומי לטיפול בהשמנה, בית החולים השרון מרכז רפואי רבין. "הפחתת משקל, שימור הפחתת משקל וכן מניעה וטיפול בסיבוכי מחלת ההשמנה: סוכרת, דום נשימה בשינה, בעיות מפרקים ושלד, מחלות לב וכדומה. עד היום הטיפול במחלת ההשמנה התרכז בהפחתת משקל, גם בציבור וגם בקהילה המדעית. היום אנחנו מבינים שזו היתה שגיאה – כי התמקדנו במטרה הקלה והפחות מאתגרת – והפוקוס השתנה לטובת המטרה השנייה, הקשה יותר: שימור ההפחתה במשקל. כיום אנחנו מתחילים להבין את מנגנון הפחתת המשקל, אבל זו הסתכלות לטווח קצר, ועדיין לא הגענו ליעד של שימור הפחתת המשקל לאורך זמן.

"יש כיום שיטות וכלים שמסייעים בהפחתה של עד 25% ממשקל הגוף, ואפשר לעשות את זה גם ללא טיפול תרופתי, באמצעות שינוי הרגלי חיים, תזונה מאוזנת ופעילות גופנית. אבל כדי לשמר את הפחתת המשקל, צריך להתגבר על המנגנונים הפיזיולוגיים הטבעיים של הגוף הפועלים להעלאת משקל מחודשת. רק בשנים האחרונות אנחנו מבינים זאת ומתחילים להבין כיצד ניתן לעשות את זה".

יורדים, עולים, וחוזר חלילה

תופעת העלייה המחודשת במשקל מתרחשת בין היתר משום שלגוף שלנו יש מנגנונים שמטרתם היא למנוע מאיתנו לרדת במשקל. "הדלק היומיומי, האנרגיה שהגוף צריך, מגיעה מפירוק של חומצות שומן שנאגרות ברקמת השומן", מסביר פרופ' דיקר. "כשהגוף מרגיש שרקמת השומן שנצברה מתחילה לרדת, הוא מגביר את תחושת הרעב וחוסך בזבוז אנרגטי. רוב האנשים המפחיתים ממשקלם מתחילים לעלות בחזרה במשקל. זו הבעיה שעד היום לא הצלחנו להתמודד עימה בהצלחה. אם לא מצליחים לשמר ירידה במשקל, לא מצליחים למנוע את סיבוכי מחלת ההשמנה. לדוגמא, אם אדם החי עם סוכרת ויורד במשקל, ערכי הסוכר שלו עשויים להשתפר עד כדי נסיגת הסוכרת, אולם אם הוא יעלה שוב במשקל  ערכי הסוכר יעלו במהרה והתחלואה עלולה להחמיר. לכן, אנחנו מבינים כיום שהמטרה החשובה ביותר היא שימור הפחתת המשקל, כדי למנוע ולטפל בתחלואה הנלווית להשמנה".

מהן הדרכים לשמר את הירידה במשקל?

"יש כיום טיפולים תרופתיים, שיחד עם שינוי בהרגלי החיים, מסוגלים להתגבר על מנגנונים פיזיולוגיים של הגוף להעלות את המשקל בחזרה", אומר פרופ' דיקר. הוא מציין כי טיפולים אלו יישקלו למתן במבוגרים ומונה שלושה סוגי תרופות,  הפועלים בשלושה מנגנונים שונים:

1. תרופות שמשפיעות קולטני ההורמון GLP1 בשני אתרים במוח –  בהיפותלמוס ובמוח האחורי (מוחון) באופן שמסייע לוותר באופן מודע על מזונות מסוימים, כגון שוקולד, ומשפיע על תחושת הרעב והשובע.
2. תרופות שמגבירות את הדרך שבה הגוף מנצל ומבזבז אנרגיה וכן תורמות להעלאת תחושת השובע.
3.  תרופות שמונעות ספיגה של השומנים שיש במזון, במהלך עיכולו במעיים.

*בחירת הטיפול האפשרי הינה  בהתאם לשיקול הדעת של הרופא המטפל.

לדברי פרופ' דיקר, הטיפול התרופתי צריך להיעשות על רקע שינוי בתפיסת ההשמנה. "כיום ההבנה היא שהשמנה היא מחלה כרונית. תפקידן של התרופות הוא לסייע בשימור הירידה במשקל, ושכמו בכל מחלה כרונית, סוכרת או יתר לחץ דם, ברגע שמפסיקים את הטיפול, המצב עלול לחזור לקדמותו. על פי המחקרים, שינוי הרגלי חיים, כלומר תזונה טובה יותר ופעילות גופנית, הכרחי לירידה במשקל, אולם אצל חלק מהאנשים אינו יעיל בשימור הפחתת המשקל לאורך זמן".

כדי לשמר הפחתת משקל רצוי מאוד לשלב טיפול תרופתי, ביחד עם 200-250 דקות בשבוע של פעילות גופנית ושינויים תזונתיים שמותאמים לכל מטופל באופן אישי. לכן, הטיפול בהשמנה חייב להיות רב מערכתי, ושמלבד טיפול תרופתי יש לקיים שינוי בהרגלי חיים, לעסוק בפעילות גופנית ולעשות שינוי תזונתי – השם דגש על צריכת חלבון לשימור רקמת השריר", מדגיש פרופ' דיקר.

מוגש כשירות לציבור בחסות חברת נובו נורדיסק.

המידע אינו מהווה ייעוץ רפואי.

לשאלות או מידע נוסף יש לפנות לרופא המטפל.

הפוסט כך מתמודדים עם עליות וירידות בהתמודדות במחלת ההשמנה הופיע לראשונה ב-My BMI - מחשבון BMI - בדיקת מדד מסת הגוף.