ההתמודדות עם מחלת ההשמנה היא מורכבת ותנודתית, כשבצד ההצלחות עלולות להיווצר תחושות תסכול וכישלון. איך מתמודדים עם התחושות האלה, כיצד משנים את התפיסה לגבי המחלה, אילו כלים עומדים לרשותנו להתמודד עימה?
כל מי שהתמודד אי פעם עם ירידה במשקל, מכיר את התופעה: כמה חודשים אחרי ההצלחה, כבירה ככל שתהיה, הספרות על גבי המשקל מתחילות לעלות. במקרים אחרים, הירידה נעצרת. הבגדים החדשים שנרכשו בשמחה גדולה שוב אינם מתאימים. תחושת התסכול, האשמה והכישלון כבר מתחילים להדהד ולהשפיע. מן לולאה אינסופית שעלולה לפגוע בהמשך התהליך באופן בלתי מוצדק.
"הטיפול בהשמנה מכוון ל-3 מטרות", מסביר פרופ' דרור דיקר, יו"ר החברה הישראלית לחקר וטיפול בהשמנה מנהל המרכז הרב תחומי לטיפול בהשמנה, בית החולים השרון מרכז רפואי רבין. "הפחתת משקל, שימור הפחתת משקל וכן מניעה וטיפול בסיבוכי מחלת ההשמנה: סוכרת, דום נשימה בשינה, בעיות מפרקים ושלד, מחלות לב וכדומה. עד היום הטיפול במחלת ההשמנה התרכז בהפחתת משקל, גם בציבור וגם בקהילה המדעית. היום אנחנו מבינים שזו היתה שגיאה – כי התמקדנו במטרה הקלה והפחות מאתגרת – והפוקוס השתנה לטובת המטרה השנייה, הקשה יותר: שימור ההפחתה במשקל. כיום אנחנו מתחילים להבין את מנגנון הפחתת המשקל, אבל זו הסתכלות לטווח קצר, ועדיין לא הגענו ליעד של שימור הפחתת המשקל לאורך זמן.
"יש כיום שיטות וכלים שמסייעים בהפחתה של עד 25% ממשקל הגוף, ואפשר לעשות את זה גם ללא טיפול תרופתי, באמצעות שינוי הרגלי חיים, תזונה מאוזנת ופעילות גופנית. אבל כדי לשמר את הפחתת המשקל, צריך להתגבר על המנגנונים הפיזיולוגיים הטבעיים של הגוף הפועלים להעלאת משקל מחודשת. רק בשנים האחרונות אנחנו מבינים זאת ומתחילים להבין כיצד ניתן לעשות את זה".
יורדים, עולים, וחוזר חלילה
תופעת העלייה המחודשת במשקל מתרחשת בין היתר משום שלגוף שלנו יש מנגנונים שמטרתם היא למנוע מאיתנו לרדת במשקל. "הדלק היומיומי, האנרגיה שהגוף צריך, מגיעה מפירוק של חומצות שומן שנאגרות ברקמת השומן", מסביר פרופ' דיקר. "כשהגוף מרגיש שרקמת השומן שנצברה מתחילה לרדת, הוא מגביר את תחושת הרעב וחוסך בזבוז אנרגטי. רוב האנשים המפחיתים ממשקלם מתחילים לעלות בחזרה במשקל. זו הבעיה שעד היום לא הצלחנו להתמודד עימה בהצלחה. אם לא מצליחים לשמר ירידה במשקל, לא מצליחים למנוע את סיבוכי מחלת ההשמנה. לדוגמא, אם אדם החי עם סוכרת ויורד במשקל, ערכי הסוכר שלו עשויים להשתפר עד כדי נסיגת הסוכרת, אולם אם הוא יעלה שוב במשקל ערכי הסוכר יעלו במהרה והתחלואה עלולה להחמיר. לכן, אנחנו מבינים כיום שהמטרה החשובה ביותר היא שימור הפחתת המשקל, כדי למנוע ולטפל בתחלואה הנלווית להשמנה".
מהן הדרכים לשמר את הירידה במשקל?
"יש כיום טיפולים תרופתיים, שיחד עם שינוי בהרגלי החיים, מסוגלים להתגבר על מנגנונים פיזיולוגיים של הגוף להעלות את המשקל בחזרה", אומר פרופ' דיקר. הוא מציין כי טיפולים אלו יישקלו למתן במבוגרים ומונה שלושה סוגי תרופות, הפועלים בשלושה מנגנונים שונים:
- תרופות שמשפיעות קולטני ההורמון GLP1 בשני אתרים במוח – בהיפותלמוס ובמוח האחורי (מוחון) באופן שמסייע לוותר באופן מודע על מזונות מסוימים, כגון שוקולד, ומשפיע על תחושת הרעב והשובע.
- תרופות שמגבירות את הדרך שבה הגוף מנצל ומבזבז אנרגיה וכן תורמות להעלאת תחושת השובע.
- תרופות שמונעות ספיגה של השומנים שיש במזון, במהלך עיכולו במעיים.
*בחירת הטיפול האפשרי הינה בהתאם לשיקול הדעת של הרופא המטפל.
לדברי פרופ' דיקר, הטיפול התרופתי צריך להיעשות על רקע שינוי בתפיסת ההשמנה. "כיום ההבנה היא שהשמנה היא מחלה כרונית. תפקידן של התרופות הוא לסייע בשימור הירידה במשקל, ושכמו בכל מחלה כרונית, סוכרת או יתר לחץ דם, ברגע שמפסיקים את הטיפול, המצב עלול לחזור לקדמותו. על פי המחקרים, שינוי הרגלי חיים, כלומר תזונה טובה יותר ופעילות גופנית, הכרחי לירידה במשקל, אולם אצל חלק מהאנשים אינו יעיל בשימור הפחתת המשקל לאורך זמן".
כדי לשמר הפחתת משקל רצוי מאוד לשלב טיפול תרופתי, ביחד עם 200-250 דקות בשבוע של פעילות גופנית ושינויים תזונתיים שמותאמים לכל מטופל באופן אישי. לכן, הטיפול בהשמנה חייב להיות רב מערכתי, ושמלבד טיפול תרופתי יש לקיים שינוי בהרגלי חיים, לעסוק בפעילות גופנית ולעשות שינוי תזונתי – השם דגש על צריכת חלבון לשימור רקמת השריר", מדגיש פרופ' דיקר.
מוגש כשירות לציבור בחסות חברת נובו נורדיסק.
המידע אינו מהווה ייעוץ רפואי.
לשאלות או מידע נוסף יש לפנות לרופא המטפל.
